למה לקרוא שוב טקסט שהילד כבר קרא?

הילד סיים לקרוא את הקטע.

עכשיו מבקשים ממנו לקרוא אותו שוב.

מבחינתו זו בקשה קצת מוזרה. הוא כבר יודע מה כתוב שם. הוא כבר מכיר את הסיפור. למה לחזור להתחלה?

דווקא ההיכרות הזאת היא חלק מהעניין.

בקריאה הראשונה הילד פוגש את הטקסט ואת המילים שבו. חלקן נקראות מיד, אחרות דורשות פענוח. יש משפטים שזורמים ויש מקומות שבהם הוא נעצר.

בקריאה נוספת הוא כבר לא מגיע לאותו טקסט בפעם הראשונה.

מה משתנה בקריאה השנייה?

נניח שבקריאה הראשונה הילד נעצר במילה מסוימת.

הוא מסתכל עליה, קורא חלק ממנה, מנסה שוב ולבסוף מצליח.

כשהמילה מופיעה שוב, משהו כבר מוכר.

זה לא אומר שבהכרח יקרא אותה מיד. אבל הוא כבר פגש אותה בתוך המשפט ובתוך הסיפור.

אותו דבר יכול לקרות ברמת המשפט.

בקריאה הראשונה הילד משקיע מאמץ רב במילים עצמן. בפעם נוספת חלק מהמאמץ הזה יכול לפחות והקריאה מתחילה לקבל יותר רצף.

הרצף הזה הוא חלק מהתמונה הרחבה יותר של שטף הקריאה. לכן קריאה חוזרת אינה רק ניסיון לעשות את אותה הקריאה מהר יותר.

היא נותנת לילד הזדמנות נוספת לעבוד עם חומר שכבר התחיל להכיר.

אז פשוט קוראים את אותו טקסט חמש פעמים?

לא הייתי הופך את מספר הקריאות למטרה.

אם אחרי הקריאה השנייה הילד כבר מאבד עניין, בקשה לקרוא שוב ושוב יכולה להפוך מהר מאוד את התרגול למשהו שהוא רוצה לסיים.

השאלה המעניינת יותר היא מה קורה בין הקריאות.

אפשר לחזור לטקסט כדי למצוא פרט שלא שמנו לב אליו קודם. אפשר לחפש מילה מסוימת. אפשר לענות על שאלה שדורשת לחזור למשפט. אפשר לעבוד עם כמה מילים שהיו קשות בקריאה הראשונה.

בכל אחד מהמקרים הילד חוזר לטקסט, אבל לא רק מפני שמישהו אמר לו לקרוא אותו שוב.

יש לחזרה סיבה.

חייבים לקרוא בכל פעם את כל הטקסט?

גם לא.

לפעמים דווקא משפט אחד או פסקה קצרה הם המקום שבו כדאי לעבוד.

אם הילד קרא את רוב הטקסט בקלות אבל נעצר שוב ושוב בפסקה מסוימת, אין הכרח להתחיל בכל פעם מהשורה הראשונה.

אפשר לחזור לחלק שהיה מאתגר.

אפשר גם לבחור כמה מילים מתוך הטקסט, לעבוד איתן בנפרד ואז לחזור למשפט ולראות מה קורה עכשיו.

כך החזרה נעשית ממוקדת יותר.

איך יודעים אם החזרה באמת עוזרת?

לא צריך לחפש רק שינוי בזמן.

אפשר להקשיב לדברים קטנים.

מילה שהילד פענח קודם נקראת עכשיו בקלות רבה יותר.

הוא מפסיק באמצע המשפט פחות פעמים.

הוא מבחין בעצמו שקרא מילה לא נכון וחוזר אליה.

משפט שהיה נשמע כמו רצף של מילים מתחיל להישמע יותר כמו משפט.

לפעמים הילד גם מצליח להפנות יותר תשומת לב למה שקורה בטקסט, משום שהקריאה עצמה דורשת ממנו קצת פחות מאמץ.

אלה שינויים ששווה לראות.

ומה אם בפעם השנייה הילד פשוט זוכר את הטקסט?

זה יכול לקרות, במיוחד בטקסט קצר.

ילד יכול לזכור משפט או להשלים חלק ממנו מתוך הזיכרון.

לכן כדאי להמשיך להסתכל על המילים עצמן.

אפשר לבחור מילה מהטקסט ולבקש ממנו לקרוא אותה במקום אחר. אפשר לשנות את סדר הפעילות או לחזור למשפט מסוים בלי להתחיל תמיד מההתחלה.

המטרה אינה לבדוק אם הילד למד את הקטע בעל פה.

אנחנו רוצים שהמפגש החוזר עם הטקסט יעזור לקריאה עצמה.

ומה עושים כשהילד אומר "אבל כבר קראתי את זה"?

זו תגובה הגיונית.

מבחינתו הוא סיים את המשימה.

במקום להסביר לו שהוא חייב לקרוא שוב כי זו "קריאה חוזרת", אפשר פשוט לשנות את המשימה.

בפעם הראשונה קוראים כדי להכיר את הסיפור.

אחר כך חוזרים כדי למצוא משהו.

בפעם אחרת צריך לענות על שאלה.

אפשר לעבוד עם מילים מתוך הקטע או לבצע פעילות שמצריכה לקרוא חלקים ממנו שוב.

הילד לא צריך להרגיש שהוא עושה שוב ושוב את אותו הדבר כדי לפגוש שוב את אותו טקסט.